החלטה בתיק ת"ט 35297-12-11

בפני בקשה לביטול פסק-דין, שניתן ביום 16.5.2012, בהעדר המבקשת מדיון שנקבע לשמיעת התנגדות שהגישה נגד ביצועם של שיקים שמשכה לפקודת המשיבה, בסך כולל של 2,616 ש"ח. בפסק-הדין,  נדחתה ההתנגדות והמבקשת חויבה בהוצאות.  ההליכים לא עוכבו, והמשיבה גבתה את מלוא החוב בהליכי הוצאה לפועל בסך של 5,145 ש"ח.

המבקשת, כשהגישה את ההתנגדות, הגישה גם בקשה להארכת מועד להגשתה (בקשה שנתקבלה בהמשך, עוד קודם לדיון, בהעדר תגובה), ושם נימקה את האיחור בהגשת ההתנגדות בכך שמפאת היותה סמוך לאחר לידה, לא יכולה היתה לטפל בעניין, וגם טענה כי לא קיבלה את האזהרה, מאחר שיש שיבושים בבית הדואר במקום מגוריה, ג'לג'וליה.

בעת הגשת בקשותיה, מסרה את כתובתה כ"ג'לג'וליה" סתם, בלא רחוב או תא דואר.

הזמנה לדיון שנשלחה לכתובתה זו הוחזרה בציון "לא ידוע", ועל כן קבע בית המשפט, בדיון, על פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי יש לראות את המבקשת כמי שקיבלה את ההזמנה.

את הבקשה לביטול פסק-הדין הגישה המבקשת, וטענה (בצדק, כמובן) כי לא קיבלה את ההזמנה לדיון. עוד טענה, כי הסיבה שלא קיבלה את ההזמנה היתה, כי בית הדואר בג'לג'וליה נשרף.

יצוין, כי גם החלטות מאוחרות לאותה בקשה, שנשלחו לאותו מען, הוחזרו בציון "לא ידוע".

קיימים שני מקרים טיפוסיים בהם ניתן לבטל פסק דין. הראשון הוא מקום בו נפל פגם במתן פסק הדין, בדרך-כלל בשל פגם במסירה, וזהו "ביטול מחמת הצדק"; השני הוא מקום בו לא נפל פגם במתן פסק הדין, אך בשים לב לצירוף הנסיבות של הגורם לאי הגשת כתב הגנה, מחד, וטענות ההגנה לגופן, מאידך, יש הצדקה לבטל את פסק הדין, וזהו "ביטול שבשיקול דעת בית המשפט".

במקרה דנן, לטעמי לא נפל פגם במתן פסק הדין. המען שמסרה המבקשת הוא "ג'לג'וליה". מן המפורסמות הוא, כי רבים ממקומות היישוב במגזר הערבי נעדרים שמות רחובות, וחזון נפרץ הוא שמענו של תושב בהם הוא שם היישוב, בלבד, ואף על פי כן מוצאים דברי הדואר דרכם אל הנמענים. לפיכך, והגם שלכאורה מדובר במען חלקי, איני רואה סיבה לסטות מהוראות תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת, כי מקום בו ניתן מען, "יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי". במקרה זה, בו החזיר הדואר את ההזמנה בציון "לא ידוע", יש לראות אותה כאילו הומצאה "כראוי", גם אם לא הומצאה בפועל.

לפיכך, מדובר במקרה בו הביטול, אם יש להורות עליו, נתון לשיקול דעת בית המשפט. נפסק, כי בשקילת העניין, ייבחנו 2 אלה: מה הסיבה לאי התייצבות המבקשת לדיון, ומה סיכוייה לגופו של עניין, אם יתבטל פסק-הדין.

לטעמי, בחינת שיקולים אלה מובילה למסקנה, שיש לקבל את הבקשה.

המבקשת טוענת, כאמור, כי לא ידעה על הדיון. עם זאת, סבורני שמן הראוי שבעל דין המגיש בקשה יעקוב אחר התיק, ויברר אם נקבע מועד דיון בעניינו; הדבר נכון גם לגבי בעל דין שאינו מיוצג. במקרה דנן, אישרה המבקשת מפורשות בעדותה, כי כך עשתה, ופנתה פעמים רבות, הן אישית והן בטלפון, כדי לברר אם ישנו מועד דיון, אך תמיד נאמר לה שלא, ושהיא תקבל הזמנה בדואר.

אכן, יתכן כי המבקשת הפריזה בהערכת מספר הפעמים שפנתה, וצודק ב"כ המשיבה בהערתו, כי הדיון נקבע כחודשיים וחצי לפני שהתקיים; ברם, לא ניתן להתעלם מכך, שמועד זה בו נקבע הדיון הוא כשלושה חודשים לאחר שהוגשה ההתנגדות, ועל כן יש הסתברות גבוהה שבירוריה הראשונים של המבקשת, משך כ-3 חודשים תמימים, לא העלו כל מידע.

גם אם אחר כך פסקה המבקשת מלברר, כפי שמסתמן מעדותה, מדובר בהחלט במצב בו ניתן להתייחס בסלחנות למחדל זה, אם בפיה סיכויי הגנה ראויים.

טענת ההגנה של המבקשת, לגופה, היא כי השיקים היו חלק מעסקה לרכישת שירותי טיפולים קוסמטיים מהמשיבה, אלא שהמבקשת נאלצה להפסיקם באמצע, מחמת קשיים בריאותיים, ונסיונותיה למצוא מוצא של פשרה, בדמות משלוח אחותה אל המשיבה, לקבלת הטיפולים במקומה, נדחו על ידי המשיבה. עסקינן, איפוא, במצב בו יכול ועומדת למבקשת טענה ראויה של ביטול עסקה כדין, וכן טענה של חוסר תום-לב בקיום חוזה מצד המשיבה. טענות אלה אמנם לא נטענו במפורש בהתנגדות, אולם הם עולים מהעובדות הנטענות.

מדובר, איפוא, בטענות הגנה היכולות להדוף את התביעה השטרית, ובהסבר מניח את הדעת למחדל שהביא למתן פסק-הדין. המסקנה, איפוא, היא כי יש לאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט, אגב חיובה בהוצאות המשיבה בשל המחדל.

אני מבטל, איפוא, את פסק-הדין מיום 16.5.2012, לרבות ההוצאות שנפסקו במסגרתו, אולם מחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך של 900 ש"ח.  כפועל יוצא, אני מורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט, תוך 30 יום, את מלוא הסכום שגבתה בהוצאה לפועל, בניכוי סך של 900 ש"ח לכיסוי הוצאותיה כאמור.

מוצע לצדדים, בנסיבות, להידבר ביניהם ולהגיע להסכם פשרה שייתר את המשך הדיון בתיק, ברוח הדברים שעלו בדיון היום, שלא לפרוטוקול.

המזכירות תשנה סטטוס התיק ל"פתוח", ותקבע את ההתנגדות לדיון, על פי היומן.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ג, 10 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: